גזר דין בתיק תפ"ח 34593-12-10

מבוא

1.                 במהלך שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר טיעון (סומן באות א') ולפיו תוקן כתב האישום (סומן באות ב'), ההסדר אינו כולל הסכמה לענין העונש.

הנאשמים-ארבעה אחים, התגוררו בכפר ערערה בשכנות לפואד אבו הלאל (להלן: "המתלונן"). בהתאם להסדר הטיעון הנאשמים הודו והורשעו בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, הכולל שני אישומים.

האישום הראשון מיוחס לנאשמים 3-1 בלבד ולפיו ביום 4.12.10 בשעה 8:00 עלו נאשמים 1 ו-2 על גג ביתם, כשהם מחזיקים ונושאים בנשקים ויורים באוויר מספר יריות.

בהמשך חזר הנאשם 1 לגג כשהוא מחזיק ונושא אקדח והחל לירות באוויר כשנאשם 3 שהה לסירוגין על הגג בסמוך לנאשם 1. בשלב זה המתלונן אשר היה על גג ביתו ביקש מהנאשם 1 להפסיק לירות ואמר כי יזמין משטרה אם הירי לא ייפסק ואז איים הנאשם 1 על המתלונן כי יפגע בו, כיוון אליו את האקדח וירה מספר רב של יריות, כאשר הנאשם 3 נכח בזמן הירי.

אחד הקליעים פגע בחזהו של המתלונן, גרם לו בין השאר קרע בריאה בצד ימין, שבר בצלע 2 ופגיעה ברקמות בבסיס הצוואר, בית החזה והגב מימין.

לאחר שהמתלונן ירד מהגג, המשיך הנאשם 1 לירות לעבר חלונות ביתו של המתלונן, בשלב זה נכחו על הגג גם נאשמים 2 ו- 3 שסייעו לנאשם 1 בכך שעודדו וחיזקו את ידיו, כשהם יודעים כי בבית המתלונן נמצאים אנשים רבים והירי בכוונה להטיל מום או נכות או לגרום חבלה חמורה ליושבי הבית.

במהלך האירוע יצא נאשם 1 מביתו כשבידו מוט ברזל, ניגש לרכבו של זיאד אבו הלל אחיו של המתלונן שישב ברכב עם אשתו. נאשם 1 שבר באמצעות המוט את השמשה הקדמית של הרכב, הכה באמצעות המוט על מכסה המנוע ועל חלקי רכב נוספים וגרם נזקים לרכב. 

על פי האישום הראשון הורשע נאשם 1 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ברכב ועבירות בנשק, עבירות לפי סעיפים 329(א)(1)+(א)(2), 413ה וסעיף 144(א)רישא+(ב)רישא+סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

נאשם 2 הורשע בעבירות בנשק וסיוע לניסיון חבלה בכוונה מחמירה, עבירות לפי סעיפים144(א)רישא+(ב)רישא+סעיף 29 וסעיף 329(א)(2)+סעיף 31 לחוק.

נאשם 3 הורשע בעבירה של סיוע לעבירות בנשק וסיוע לניסיון חבלה בכוונה מחמירה, עבירות לפי סעיפים 144(א)רישא+(ב)רישא+סעיף 31 וסעיף 329(א)(2)+סעיף 31 לחוק.

האישום השני מיוחס לנאשמים 2, 3 ו-4 בלבד. על פי עובדותיו, ביום 10.12.10, בסמוך לשעה 19:00, נסעו הנאשמים עם אחר ברכב כשהחזיקו והובילו ברכב נשקים. הנאשמים הגיעו עד סמוך לביתו של המתלונן וירו אל עבר ביתו מהנשקים מתוך הרכב.  הנאשמים 2, 3 ו-4 הורשעו בעבירות בנשק ובעבירה של יריות באזור מגורים, עבירות לפי סעיף 144(א)רישא+(ב)רישא+סעיף 29 וסעיף 340א+סעיף 29 לחוק.

תסקירי שירות המבחן

2.                 לאחר הכרעת הדין נתבקש שירות המבחן להכין תסקיר לעניין העונש לגבי כל אחד מהנאשמים. מעיון בתסקירי נאשמים 2 ו-3 עלה כי  חזרו בהם לכאורה מהודייתם, בפתח ישיבת הטעונים לעונש הבהירו הנאשמים 2 ו-3, כי מדובר באי הבנה וכי הם מודים בעובדות כתב האישום המתוקן ולוקחים אחריות מלאה על מעשיהם.

3.                 בכל ארבעת התסקירים נמנע שירות המבחן מלהמליץ המלצה טיפולית.

בפגישת נאשם 1 עם קצינת המבחן הוא "לא הצליח לגלות אמפטיה למצבו של המתלונן", מהיכרותה עימו נקבע כי הוא מגיב באימפולסיביות ואלימות תוך השלכת האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים וכי קיימים קווים אלימים באישיותו עד כדי רמת סיכון גבוהה לחזרה על מעשים אלימים בעתיד. המלצתה בהתאם היא ל"ענישה קונקרטית ומוחשית שתחברו לחומרת מעשיו".

בעניינו של נאשם 2 היתה כאמור אי הבנה בינו לבין קצינת המבחן באשר ללקיחת האחריות, אך בלי קשר לכך הבהירה קצינת המבחן כי נאשם 2 מוכר לשירות המבחן "משנות נערותו ופועל מתוך עולם ערכים בעייתי וחסר גבולות" כשבולטים אצלו חלקים אימפולסיביים ותוקפניים. ההמלצה בעניינו ל"ענישה מוחשית ומציבת גבולות, למניעת הישנות התנהגות אלימה".

בשל אי הבנה שהובהרה סבר קצין המבחן כי נאשם 3 אינו מודה במיוחס לו והנחה זו עמדה בבסיס התרשמותו לפיה קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה.  ניתוח הנתונים הראה כי מדובר "באדם שגדל באווירה משפחתית מורכבת, בה סבל מחסכים רגשיים עמוקים, סובל מדימוי עצמי נמוך ותחושת חוסר ערך, עליהם ניסה לחפות בשימוש בסמים" והמלצת קצין המבחן ל"ענישה הרתעתית אשר תציב בפניו גבולות התנהגות ברורים".

נאשם 4 עשה רושם חיובי על קצינת המבחן, לקח אחריות ו"ביטא הבנה לחומרת המעשים שסיכנו חיי אדם וביטא עמדה השוללת ומגנה את התנהגותו ואת מעורבותו", לאור דבריו כי הוא "מנהל כיום אורח חיים נורמטיבי" נקבע כי "לא נוצר פתח לנזקקות טיפולית במסגרת שירותנו כגורם טיפולי סמכותי" ולכן לא הוצגה המלצה טיפולית בעניינו.